עסקים

FILTER SELECTION

אל עומק התכלת

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
מאחורי זכוכית במוזיאון ארצות המקרא בירושלים ניצב לוח אבן מהמאה ה-13 לפנה"ס, ממנו ניתן ללמוד כי הקדמונים בארץ כנען שילמו מיסים לא בזהב או בכסף, אלא בצרורות צמר צבוע בכחול.

זוהי רק דוגמה אחת לתפקיד התרבותי, הרוחני והפיננסי החשוב והמפתיע שמילא הצבע הכחול בעולם העתיק. התערוכה החדשה "אל עומק התכלת" מתחקה אחר צבע התכלת המסתורי, ולוקחת את המבקרים למסע בן אלפי שנים ואלפי קילומטרים, מהשמיים הכחולים ועד למעמקי הים, מאפגניסטן הקדומה ועד למדינת ישראל המודרנית, עם דגל הלאום וסמלים רבים אחרים שבהם נכלל הצבע הכחול.
אפשר לומר שהתערוכה עוסקת רק בצבע, אבל היא כל כך הרבה מעבר. היא באמת לוקחת אותך למקומות רבים,
אמרה לנו אחת מאוצרות התערוכה, אורי מאירי, כאשר פגשנו אותה בתערוכה. "תקצר היריעה מלתאר כמה למדתי בתהליך הכנת התערוכה".

למרות שכחול הוא צבע הרקיע האינסופי והים, יוחסה לו משמעות מיוחדת בעולם העתיק, מפני שבניגוד לצבעי הירוק, הצהוב והחום, לא ניתן היה להפיקו מעלים, דשא, אבנים, או פרוות בעלי חיים.

אחד המקורות הנדירים בטבע לצבע הכחול הייתה האבן לפיס לזולי, שיובאה מאפגניסטן הרחוקה למזרח הקרוב הקדום.
אבן נדירה ויקרה זו מכונה בתנ"ך בשם ספיר,
וזוהי האבן בה השתמשו לעיטור ארון הברית ובגדי הכוהנים בבית המקדש, מסבירה אורי.    

לקח זמן עד שהפיניקים, שחיו לחוף הים התיכון הקדום, גילו שניתן להפיק צבע כחול איכותי לצביעת אריגים מחלזונות ימיים. הם גילו כי בלוטות של חלזונות ימיים מסוימים מכילות נוזל הצובע אריגים בגווני תכלת וארגמן. התהליך המייגע של הפקת הצבע מהחלזונות הפך לחלק כה חשוב מהחברה הפיניקית המבוססת על מסחר – וכנראה למקור העושר שלהם – עד כי ברבים מהמטבעות שלהם מופיע ציור של חילזון ימי.
הפקת הצבע הכחול הייתה תהליך מורכב מאוד, והיה חשוב שהצבע יישאר, ולא ידהה או ייעלם,
אומרת אורי, ומתבוננת בקופסה מלאה בחלזונות ימיים עתיקים, קונכיות שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים. צבע התכלת קיבל משמעות מיוחדת בדת היהודית. כל אחד מבני ישראל נצטווה לצבוע את גדילי הציציות שבכנף בגדו בתכלת.

עם דעיכתה של תעשיית הפקת צבע התכלת מהחלזונות, גדילי הציציות של הטלית נעשו שוב לבנים בלבד. אך כיוון שהכחול הפך לחלק בלתי נפרד מהזהות היהודית, הטלית, המהווה מקור ההשראה לדגל ישראל, עוטרה פעמים רבות בפסים כחולים. התערוכה חושפת גם כי בעקבות גילוי מחודש של החלזונות הימיים שמהם מפיקים צבע כחול בעת המודרנית, היו יהודים שחזרו לצבוע בתכלת את גדילי הציציות של הטלית.
כיום הצבע הכחול הוא משהו שאנו לוקחים כמובן מאליו,
אומרת אורי, "אבל הסיפור שלו הוא באמת מדהים. זה באמת ובתמים צבע עמוק".

עין כרם הקסומה

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
באחת מפינות המטבח של המשוררת שושנה קרבסי בשכונת עין כרם שבירושלים ניצבת פיסת היסטוריה מרגשת. גת יין עתיקה, שהיא בת יותר מאלפיים שנה, אך התגלתה רק לפני כ-250 שנה כאשר בית האבן נבנה. שושנה מספרת שהבעלים הראשונים של הבית, טורקים שגרו כאן כאשר האימפריה העות'מאנית שלטה בעיר, השתמשו בגת היין כמכל לאחסון מים.
הבית מלא סיפורים,
היא אומרת, סיפורים שהיא שמחה לחלוק עם מבקרים. לכן, לפני מספר שנים, היא ועוד כ-15 נשים פצחו ביוזמה תיירותית בשם "נפלאות עין כרם", קבוצה המארגנת ליחידים ולקבוצות תיירים ואנשי עסקים סיורים לבתים פרטיים בשכונת עין כרם, שבהם הן פותחות צוהר לעולמן, מארחות את המבקרים לארוחות נהדרות, מעבירות סדנאות בישול ומקיימות הופעות מוזיקליות ופעילויות תרבות אחרות.

הפרויקט שלנו נסוב סביב שיתוף פעולה בין נשים, אך הוא גם מספר על ההיסטוריה והחיים בעיר שלנו,
אומרת שושנה, המספרת למבקרים בביתה סיפורים ושירים שכתבה בלאדינו ומוכרת להם ריבה תוצרת בית.
הפרויקט מהווה כיום חלק מ "נשים וסיפורים בירושלים" – חוויה תיירותית מיוחדת, בשילוב אירוח ביתי אותנטי, בה משתתפות כ-30 נשים משכונת עין כרם, שהייתה בעבר כפר פסטורלי. גת היין הנמצאת במטבחה של שושנה - וממצאים ארכאולוגיים אחרים וביניהם מקוואות - מעידים כי בעין כרם התגוררה בעבר קהילה יהודית עתיקת יומין. במשך השנים, התיישבו בה קבוצות רבות אחרות, כפי שמעידים מספר כנסיות ומנזרים המשובצים בנוף הירוק והסלעי של עין כרם ומושכים אליהם צליינים נוצרים רבים. עם הקמת מדינת ישראל, חזרו היהודים לגור בשכונה וביניהם עולים רבים מתימן. אבל זהו רק חלק קטן מההיסטוריה המרגשת הנחשפת בפני המבקרים כאשר הם נכנסים לבתים בשכונה.

כמו הבית של מזל מוטל לדוגמה, המספרת למבקרים את סיפור משפחתה, מאז שהוריה עלו מתימן למדינת ישראל שזה עתה הוקמה ועד להגעתם לעין כרם. מוטל לבושה בבגדים מסורתיים שסבתותיה לבשו בתימן, ומשתמשת בעלי ובמכתש כדי לכתוש שום, כמון, פלפל חריף, כוסברה ומלח. לאחר מכן היא מוסיפה לתערובת עגבניות כדי להכין סחוג, היא מסבירה בחיוך לקבוצת מבקרים. מזל, אם לחמישה בת 67, הייתה גננת עד לפני יציאתה לגמלאות לא מזמן, כאשר החלה להשתתף בפרויקט. היא מרגישה שהפרויקט מחזק את החיבור שלה לעבר, לשורשיה התימניים, אך גם לילדותה, לימים בהם משפחתה התפרנסה ממכירת חלב וגבינה שמקורם בעדר העיזים שלהם שרעו בגבעות הירוקות של עין כרם.
זה מוציא את כל מה שהיה בתוכי,
היא אומרת. "אני מאוד נהנית לדבר על העבר".
הודות לכך שבזמן הביקור בבתים ממשיכה להתנהל בהם שגרת היומיום של חיי משפחה ועבודה, זוכים המבקרים לחוויה אותנטית נדירה. "הבית שלי לא נוצר במיוחד לתיירים. אני חיה כאן, אך מדי פעם אני פותחת את דלתי למבקרים", אומרת רות חביליו, אומנית בעלת סטודיו לאריחי קרמיקה מצוירים, השוכן בצמוד לבית האבן המשופץ שלה בעין כרם. רות מארחת קבוצות ומספרת להן על האומנות שלה ואפילו על הוריה שנישאו בדיוק ביום בו פרצה מלחמת העצמאות.

המחירים לסיורים בבתים נעים בין 30 ש"ח לאדם ל- 200 ש"ח לאדם ומעלה, בהתאם לפעילות ולמספר האנשים. למידע נוסף ולהזמנות, שלחו מייל ל-Nashim.jerusalem@gmail.com או טלפנו 02-6298154 או 054-2550505. אנא צרו קשר עם המארחות כאן.

טעימות יין וסיורים באווירה רומנטית

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
נדמה שמאז ומתמיד היא הייתה שם, בולטת בקו הרקיע של ירושלים ומהווה אבן דרך בתולדות העיר. ולמרות שכנפיה של טחנת הרוח המיתולוגית במשכנות שאננים לא הסתובבו במשך למעלה ממאה שנים, משכנות שאננים, שהייתה השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה, הפכה עם השנים לאחד המקומות הרומנטיים בעיר. כמעט בכל יום ניתן לראות זוגות נרגשים עומדים למרגלות טחנת הרוח ומצטלמים לאלבום החתונה שלהם.

בשנת 2012 שוחזרה הטחנה, ומאז הכנפים שוב מסתובבות למשב הרוח ומחדשות את ימיהן כקדם.

על רקע הנופים המרהיבים של העיר העתיקה והגבעות מסביב, משכנות שאננים מהווה יעד אטרקטיבי במיוחד עבור המבקרים הרבים בעיר, במיוחד לזוגות הרוצים להעביר יום של כיף באחד האתרים המיוחדים בעיר, או פשוט מחפשים מקום מתאים לטיול רומנטי לילי.

בטחנת הרוח ניתן ליהנות משפע של אטרקציות ופעילויות חווייתיות: סומליירים מיקבי ירושלים מעבירים סדנאות יין מרתקות, בהן תוכלו ליהנות בין היתר מטעימות יין ולשוחח עם אנשי היקב. תוכלו כמובן גם לרכוש בקבוק יין הביתה. הסדנאות מתקיימות בכל יום חול בין השעות 19:00-10:00, או ביום שישי בין 14:00-10:00.

לאחר הטעימות, אתם מוזמנים להצטרף לסיור מודרך בטחנה, ללמוד כיצד פועלת טחנת הרוח ולגלות סוף סוף את האמת – האם טחנת הרוח אכן טחנה קמח. הטחנה נבנתה בשנת 1858 על ידי הנדבן יהודי בריטי משה מונטיפיורי, במטרה לפרנס את תושבי השכונה העניים. טחנת הרוח אכן טחנה חיטה לקמח עבור חקלאי האזור, אולם לאחר 18 שנים הופסקה פעילותה. אז החלו להתפשט שמועות כאילו היא מעולם לא עבדה ואף לא נבנתה לשם כך. אפילו המשורר יהודה עמיחי כתב
הטחנה הזאת מעולם לא טחנה קמח, היא טחנה אוויר קדוש.
לאחר פרויקט שיקום נרחב במימון קרן ירושלים, שהיה כרוך בהטסת מומחים לטחנות רוח מאירופה, הטחנה נעשתה שוב פעילה ושוקקת חיים.
המבקרים בטחנה יכולים גם להשתתף במשחק בסגנון חדר בריחה הנערך בתוך הטחנה ומסביבה. המשחק מתאים לזוגות ולקבוצות גדולות.
וגם מבלי שתבחרו באחת מהאטרקציות הנהדרות במקום, תוכלו פשוט ליהנות מטיול ערב רומנטי בשכונה הקסומה הזו, להתרגע בגנים הפסטורליים ולנשום את הנוף. ומי מכם שמתכנן להציע נישואין – אין מקום מושלם מזה!

ללכת בעקבות הסליחות

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
בימי חמישי בערב, עם רדת החשכה על ירושלים, קבוצות מבקרים עושות את דרכן להר ציון. על רקע השרידים העתיקים, המדריך מספר על דוד המלך, אשר על פי המסורת כבש את ירושלים, ועל בנו, שלמה המלך, שבנה את בית המקדש.

אבל במהלך חודש אלול, בימי הסליחות ובתקופת הימים הנוראים שבין ראש השנה ליום כיפור, מוזכרים לא רק תהילתו של דוד המלך אלא גם חטאיו. הר ציון הוא תחנה אחת בסיור הסליחות של יאללה באסטה, חברת תיירות חדשנית לסיורים חווייתיים בבעלות משפחתית. סיורי הערב מעניקים הצצה לימי הסליחות, כאשר המתפללים מבקשים תשובה בלילות או לפני עלות השחר. בסיורים מוסבר על פיוטי הסליחות, חיי היומיום וההיסטוריה של ירושלים. מסלול סיור אחד עובר בשכונת נחלאות והעיר העתיקה, והמסלול השני מתמקד בנחלת שבעה, משכנות שאננים והר ציון.
דרך הסיפורים, המשתתפים לומדים על ההיסטוריה, מסורת הסליחות של יהודים אשכנזים וספרדים ואולי גם קצת על עצמם,
אומרת מריה זווין, הממונה על השיווק ביאללה באסטה. "הסיור מעניק הצצה לירושלים האותנטית".

שתי משפחות ירושלמיות הקימו את יאללה באסטה בשנת 2012 והציעו בתחילה סיורים בשוק מחנה יהודה, שכללו טעימות וסיפורים מפי המוכרים בדוכנים. בשנים האחרונות הרחיבה החברה את פעילותה, והיא מציעה סיורי אוכל במספר שכונות, וסיורים המתמקדים בחגים.
"תמיד רצינו לתת טעימה מהחיים המקומיים, ולא רק לספר על ההיסטוריה של המקום", אומרת מריה.

כשסיור הסליחות עובר בנחלאות, המדריך מעודד את המשתתפים לשאול עובר אורח ברחוב
מי היה רבי אריה לוין?,
כאשר הם עוצרים מחוץ לבניין שפעם היה ביתו. לאחר שקיבלו תשובה ושמעו על רבי לוין שגר בנחלאות בתחילת המאה ה-20 ונודע כאבי האסירים, איש חסד שטיפל בחולים ובעניים, המדריך מספר לקבוצה כיצד לוין התכונן לימים הנוראים.

"יש כל כך הרבה סיפורים שאפשר לספר", אומרת מריה. דרך הסיפורים, המדריכים מקווים שהמבקרים, מכל דת, יפשפשו במעשיהם ויתבוננו על השנה שחלפה, כפי שעושים המקומיים בעבר ובהווה, מפורסמים ולא מפורסמים.

הסיור עובר בין בתי כנסת, סמטאות ושרידים עתיקים, והוא כולל עצירה לקפה ומאפה באחד מהמוסדות הירושלמיים הוותיקים, כדי לטעום מעט מסצנת הלילה של העיר.

למועדי סיורים ומחירים, צרו קשר עם יאללה באסטה.

רוח כדים – מדרחוב נחלת שבעה

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
מדרחוב נחלת שבעה הוא אחד המקומות הקסומים בירושלים, שהכי כיף להסתובב בהם ולשוטט בין הגלריות והחנויות הרבות. שם, ברחוב יואל סלומון, בולטת במיוחד גלריה מסקרנת אחת עם שני שמות, לא פחות. על הדלת קבוע השלט "רוח כדים", אך הבניין נושא דווקא את השלט "8 ביחד". במבט ראשון אפשר לחשוב שמישהו התבלבל, אך ברגע שנכנסים, מבינים שהגלריה אכן מתהדרת בשני שמות, בעקבות איחוד הכוחות המרגש שהתרחש לאחרונה בין שני קואופרטיבים של אומני קרמיקה, הנמנים בין העסקים הוותיקים במדרחוב.
בזכות האיחוד אנו מתגאים כיום במגוון רחב יותר ובעבודות איכותיות יותר,
אומרת ססיליה לינד, אומנית שהצטרפה ל-8 ביחד לפני שלוש שנים והיא כיום אחת מ-15 האומנים של הקואופרטיב המשותף החדש. "אנחנו מתרגלים לעבוד יחד וממתגים את עצמנו מחדש".

במשך קרוב לשלושים שנה, רוח כדים ו-8 ביחד היו שתי גלריות נפרדות משני עברי רחוב יואל סלומון, שנוהלו על ידי שתי קבוצות שונות של אומנים מקומיים. בינואר הם התאחדו ואומני 8 ביחד עברו לרוח כדים, הביאו עימם כמובן את יצירות הקרמיקה שלהם ולא שכחו גם את שלט הגלריה.  

האומנים שבקבוצה מגיעים מכל רחבי הארץ וגילם נע בין 28 ל-84. הם עדיין מתוודעים זה אל זה, אבל אומרים כי קואופרטיב גדול יותר יסייע להם להציג את עבודותיהם ולשמור על מחירים שווים לכל נפש.  הקואופרטיב מאפשר לאומנים לחלוק את הוצאות השכירות, ניהול הגלריה והוצאות אחרות כגון שיווק והנהלת חשבונות. כל אומן עובד בגלריה כמה ימים בחודש, ובימים האחרים הוא חופשי ליצור בסטודיו שלו. הם נפגשים פעם בחודש לארוחה משותפת כדי להכיר זה את זה ולדון בלוגיסטיקה של ניהול הגלריה.
הפכנו לקהילה ואנו תומכים זה בזה,
אומרת ססיליה, שגרה במושבה היוונית ויוצרת בסטודיו שבביתה.  

פריטי הקרמיקה בגלריה כוללים מגוון עבודות, החל מהחנוכייה הייחודית בצורת אריה של בוריס כץ, ועד הקערות בעיטור טווסים של אמנון ישראלי וגביעי הקידוש בכחול ולבן של רותי סימון. עבודותיה של ססיליה כוללות סט של כלי תה עם פסים ודוגמאות, הטבועים בחמר וצבועים בירוק ובכחול.
העבודה מודרנית, אבל נותנת כבוד לעיר,
אמרה ססיליה, כאשר פגשנו אותה בעבודתה בגלריה באחד מימי שישי. "זוהי אומנות עתיקה, אבל ניתן להשתמש בה בצורות חדשות. זה בדיוק כמו שבונים בניין חדש בירושלים, הבניין מודרני אבל משתמשים באותו סוג אבן ובאותה אדריכלות כמו כניסות בצורת קשת".
לדברי רותי סימון, הצבעים בעבודתה שואבים את השראתם מהאבן הלבנה של בנייני ירושלים ומהשמיים הכחולים שמעליה. היא גם משלבת רימונים, ענבים ופירות מקומיים אחרים בעיצוביה.

"ירושלים בהחלט משפיעה על עבודתי", מספרת רותי, שנולדה אומנם באשקלון אך חיה ועובדת בבית אבן עתיק בשכונת נחלאות בירושלים זה יותר משלושים שנה.

אך לא רק העיר משפיעה על עבודתה, אלא גם התושבים והמבקרים שהיא פוגשת לעיתים קרובות כאשר מגיע תורה לעבוד בגלריה.
"זהו באמת מפגש אינטימי בין האומנים לבין האנשים שמגיעים לגלריה", אומרת רותי. "אני מקבלת מהם אין סוף השראה ורעיונות". אנחנו בטוחים שהיא תשמח לפגוש גם אתכם.

סמטאות שוק מחנה יהודה

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
הקסם מתחיל בסמטאות של שוק מחנה יהודה. מאחורי דלת תמימה למראה החבויה בין דוכני השוק, מתגלה גרם מדרגות המוביל למטבח מודרני עם חלונות רחבי ידיים, המשקיפים על המוכרים והקונים בדוכני השוק ההומה. ובפנים ההתרחשות בעיצומה. חציל נצלה על להבה, כרוב סגול מושרה במים, וקעריות מלאות במגוון עשבי תיבול קצוצים טריים עומדות על השיש.

זהו האטלייה של טלי פרידמן, נעים וטעים להכיר. משמעות המילה "אטלייה" בצרפתית היא סדנה, בית מלאכה. ואכן, סטודיו בישול מרתק זה במחנה יהודה מארח קבוצות מבקרים הנהנות ממגוון סדנאות קולינריות, ולומדות לא רק על מסורות ומתכונים אותנטיים מהמטבח הירושלמי העשיר, אלא גם על אופן הכנת מנות עם מיטב תנובת השוק. בנוסף לסדנאות הבישול, האטלייה מציע גם סיורים בשוק, טעימות יין ואוכל, וארוחות שף הכוללות 11 מנות המוכנות לעיני הסועדים.
רציתי להראות לאנשים שהשוק הוא מקום מרתק, מקום שבו ניתן לטעום אוכל גורמה, אבל הוא עדיין שוק אותנטי, שבו אנשים קונים פירות, ירקות ולחם מדי יום,
מסבירה השפית טלי פרידמן, שפתחה את האטלייה שלה בשנת 2009, עוד לפני שסצנת האוכל בארץ עשתה כותרות בכל העולם. טלי, שלמדה בישול בפריז ובישראל, גדלה ליד השוק ואומרת כי מאז ומתמיד לשוק הייתה השפעה על הבישול שלה. היא עבדה בכמה מהמסעדות המובילות בעיר, אך תמיד ניסתה לשלב את סגנון הבישול של סבתה המבוסס על ירקות, בשר ודגים טריים שנקנו במחנה יהודה.

כאשר טלי התחילה ללמד בישול לפני יותר מעשור, היא מצאה את עצמה לעיתים קרובות מביאה תלמידים לשוק ומלמדת אותם כיצד לבחור את המרכיבים הטריים הטובים ביותר.
תמיד הלב משך אותי בחזרה אל השוק,
אומרת טלי. וכך היא התחילה לערוך סיורים קולינריים לתיירים ולאחר מכן פתחה את האטלייה.

בשנים האחרונות, שוק מחנה יהודה נעשה פופולארי במיוחד, וכיום הוא שופע עשרות ברים ומסעדות, לצד מאפיות, קצביות, דוכני ירקות ותבלינים. גם האטלייה הפך למוקד משיכה מרכזי בשוק ומתקיימות בו סדנאות בישול כמעט מדי יום.

רוב הזוגות והקבוצות הקטנות בוחרים לצאת לסיור בשוק ולאחר מכן לוקחים חלק בסדנה קולינרית שבה הם מכינים ונהנים מארוחה בת שש מנות בליווי יין מקומי משובח, כשהם יושבים סביב שולחן גדול במטבח האטלייה או על הגג.
האורחים נהנים מארוחת גורמה,
אומרת טלי, "ובמקביל מגלים נדבכים מרתקים על חיי האנשים בשוק".

להזמנת סדנאות וסיורים מותאמים אישית לזוגות או לקבוצות קטנות, פנו לאטלייה של טלי פרידמן.

המלך דוד מתעורר לחיים

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
נער אדמוני רועה צאן בשדה ירוק מנוקד עצים. נעימת החליל וגבעות הסלע המשתפלות של הרי יהודה משמשות לו כרקע. כך נפתח " המלך דוד", חוויית הלילה החדשה במוזיאון מגדל דוד בעיר העתיקה בירושלים. חגיגה רב-חושית של צלילים ומראות, ההופכת את חומות האבן בנות אלף השנים לאולם קולנוע מרהיב ביופיו. חמישה ימים בשבוע, לאחר שקיעת השמש, דוד וסיפורו מתעוררים לחיים במצודה מתקופת הצלבנים, באמצעות 18 מקרני לייזר ו-20 רמקולים.

סיפור חייו המסעיר של דוד המלך, שהפך מרועה פשוט למלך, מלווה במופע בהקרנת מאות יצירות אומנות על חומות המצודה, יצירות אשר נוצרו לאורך כל ההיסטוריה, הפכו את דוד לדמות נצחית וחקקו את שמו לעד בעולם האומנות. וכך נהנים הצופים מעשרות יצירות בהן מככב דוד, וביניהן כמובן פסל דוד המפורסם של מיכאלאנג'לו העשוי שיש, וציורו של שאגאל שבו דוד מחזיק נבל.
הרעיון שלי היה לקחת את האנשים לסיור בגלריית אומנות,
אומרת רנה סיון, ארכאולוגית המוזיאון ואוצרת המופע. "כאשר מתבוננים ביצירות אומנות מעוררות השראה אלו, אנשים יכולים להתרשם באופן שונה ולראות את ההערכה השונה שאנשים רחשו כלפי דוד".

רנה, שיצרה עוד קודם לכן את "החיזיון הלילי", מופע הצלילים והמראות של המוזיאון המגולל את סיפורה של ירושלים, רצתה להציג תמונה מלאה ואמיתית על דוד.

לדבריה,
דוד הוא לא רק מלך, הוא גם מוזיקאי, משורר, והוא מאוד מאוד אנושי.
אולם יצירת תמונות קרובות למציאות של דוד ושל דמויות היסטוריות אחרות המאירות את החומות לא הייתה מלאכה פשוטה כלל וכלל. רנה רצתה שהתיאורים יהיו מדויקים מבחינה היסטורית בכל פרט ופרט, החל מהבגדים שלבשו הדמויות ועד צורת הליכתן.
וזה קשה מפני שיש לנו מעט מאוד ראיות וממצאים ארכאולוגיים מתקופת דוד המלך,
אומרת רנה.
היא הקדישה חודשים רבים כדי לחקור אילו צבעי בגדים היו באותה תקופה באזור, במטרה לתאר את דוד ואת הדמויות האחרות בביגוד אותנטי. בנוסף, היא סרקה אוספי מוזיאונים מרחבי העולם כדי למצוא הוכחות ויזואליות לאירועים ההיסטוריים הקשורים לדוד. לדוגמה, היא מסתמכת על חריטות אבן שנמצאו במצרים כדי לדעת כיצד נראו הפלשיתים שמולם נלחם דוד בקרב.
" כך ידעתי בדיוק כיצד הם הלכו ומה לבשו". המטרה של רנה הייתה ליצור מופע שיפנה למגוון קהלים. לדבריה, כל אחד יכול למצוא משהו שידבר אליו במופע הזה, החל מיופי, היסטוריה, אומנות ועד אקשן. כאשר רנה לקחה את נכדה בן ה-7 לראות את המופע, היא מספרת ש"העיניים שלו נפערו בתדהמה והוא היה מרותק לצלילים ולמראות", ואז היא ידעה שעבודתה נשאה פרי וחזונה התממש.

מחירי כרטיס למופע "המלך דוד" – 55 ש"ח למבוגר, 50 ש"ח לאזרח ותיק ו-45 ש"ח לילדים בגילאי 18-3. מחירי כרטיס משולב למוזיאון ולמופע–  70 ש"ח למבוגר, ו-55 ש"ח לאזרחים ותיקים ולילדים.

אדום או לבן?

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
מקום אלגנטי שבו אנשים יוכלו לבלות באווירה אינטימית. זה היה החלום של מארק ג'אם שהוביל אותו לפתוח את בר היין רד אנד וייט בלב ירושלים בשנה שעברה.
יין הוא רק האמצעי,
הוא אומר. "החיים בעיר הזו יכולים להיות לא קלים לפעמים, עם כל הצפיפות וההמולה, ואנשים צריכים למצוא לעצמם את הפינה השקטה בה יוכלו לקחת פסק זמן מהכול".

הבר נמצא ברחוב שלמה המלך, לא רחוק מקניון ממילא ולאורך הגבול שפעם חילק את העיר בין ישראל לירדן בין השנים 1949 ל-1967. ומה בתפריט? כל מה שצריך. יין, גבינות, מוזיקת ג'ז ושיחה טובה. התקרה הגבוהה, החלונות הגדולים והנרות שעל כל שולחן מוסיפים לתחושת האינטימיות במקום.  

מארק נהנה לארח את כולם, אך כשמגיעים זוגות אל הבר זה מרגש אותו במיוחד.
אני אוהב כשמגיעים אלינו זוגות, לדאוג להם ליין ואוכל טוב ולתת להם פשוט זמן איכות,
אומר מארק. "זה באמת משמח אותי, ליצור להם חוויה טובה ביחד".

מארק הוא גם הברמן והמלצר היחיד במקום. הוא בוחר את כל היינות בעצמו, בעיקר מיקבים מרחבי הארץ. ניתן להזמין יין בבקבוקים או בכוסות ממכונה למזיגת יין תוצרת איטליה. הוא מגיש גבינות גורמה מרמת הגולן ומכין את כל האוכל בעצמו. התפריט כולל לזניה עם גבינת עיזים, רוטב עגבניות טריות ופטריות; פלטת גבינות; וזיתי קלמטה. תוכלו גם ליהנות מקפה איכותי מפולים שנקלו במקום ע"י מארק.
אני טיפוס מהדור הישן,
הוא אומר. בר רד אנד וייט פתוח מדי ערב מהשעה 6 בערב ועד אחרון הלקוחות. "לפעמים אני סוגר בשעה 11 ולפעמים ב-2 לפנות בוקר, אומר מארק, ומוסיף שכדאי להזמין מקום מראש.

כשפגשנו אותו באחד מהערבים של חודש מארס, הוא דיבר על תוכניותיו להוסיף שולחנות בחוץ על המדרכה כשיתחיל להיות חמים יותר בערבים, וכי הוא מתכנן להישאר פתוח במהלך חג הפסח.

"אבל אגיש רק יין בפסח", הוא אומר ומסביר כי יסגור את המטבח הכשר של הבר במהלך החג. "אני אוהב פשטות. חוץ מזה, כשיש כל כך הרבה מסעדות פתוחות בירושלים במהלך החג, ואחרי כל כמויות האוכל העצומות בליל הסדר והארוחות הגדולות המוגשות לאורחים בבתי המלון, ערב שקט שבו לוגמים רק יין יהיה בילוי מושלם. ולא משנה כמה אנשים באים, חשוב לי לפתוח את הבר. אפילו אם זוג או אדם אחד בערב ייהנה מהבילוי כאן, אני עשיתי את שלי". ואנחנו עשינו את שלנו. כיף לגלות מקום כזה!

רד אנד וייט נמצא ברחוב שלמה המלך 8. פרטים בטלפון: 02-645-1212 או בפייסבוק
https://www.facebook.com/Red-White-Wine-Bar-Store-1110819165660520/?ref=br_rs

אומנות ירושלמית

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
ג'נה רומנו מובילה קבוצת מבקרים לחצר קטנה מוקפת בתי אבן, המתגלה כאשר פונים לרחוב קטן מרחוב יפו הסואן. הקבוצה מטפסת בגרם מדרגות צר ונכנסת לגלריה מרי, אחת מבין הגלריות הרבות לאומנות עכשווית שנפתחו בירושלים. הקירות הלבנים של הגלריה מכוסים בקולאז'ים העשויים משילוב של צילומים וציורים. התערוכה של אומנית הטקסטיל חנה קרומר עוסקת באופן שבו אנשים מעבדים זיכרון, מסבירה ג'נה רומנו, שכותבת בלוג על אומנות עכשווית בירושלים ועורכת סיורים ציבוריים ופרטיים על סצנת האומנות בירושלים.
כמו רוב גלריות האומנות בעיר, גלריה מרי הייתה במקור דירה בפאתי שכונת נחלאות. ג'נה מסבירה כי
הגלריות כאן אינן כמו הקוביות הלבנות הטיפוסיות שרואים בניו יורק, רוב הגלריות נמצאות במקומות מאוד עתיקים או היסטוריים.
לג'נה תואר בהיסטוריה של האומנות והיא עבדה בגלריות בניו יורק ובפריז לפני שעברה לגור בירושלים בשנת 2015. היא אומרת כי הופתעה למצוא כל כך הרבה גלריות אומנות עכשווית ואומנים שעובדים בעיר. בירושלים נמצאת כידוע בצלאל, האקדמיה המובילה בארץ לאומנות ולעיצוב, אך עד לאחרונה רוב בוגריה העדיפו לעבור לתל אביב העומדת בלב סצנת האומנות המודרנית והמסחר בה. כעת, נראה כי המגמה משתנה. בשנים האחרונות יותר ויותר אומנים פותחים חנויות בירושלים ועובדים בבתי מלאכה ובגלריות במתכונת קואופרטיב, ארגונים ללא מטרות רווח או במימון העירייה.
הגלריות כאן אינן מתמקדות במכירה, ולכן הן מאוד אותנטיות ומקנות תחושה קהילתית. זוהי דרך נוספת ללמוד על העיר, גם עבור מי שאין לו עניין מיוחד או ידע מוקדם באומנות,
אומרת ג'נה. לכן היא התחילה לכתוב את הבלוג שלה ולערוך סיורים, ולדבריה "זוהי דרך חדשה ומרעננת לראות את העיר".
ירושלים התברכה בשונות ובגיוון שאין כמותם בכל העולם, וההיסטוריה של העיר מגיחה מאחורי כל אבן וכל פינה, ולדברי ג'נה, כל אלו משפיעים על רבים מהאומנים העובדים כאן.

ג'נה והקבוצה ממשיכים את סיורם בביתא, מרכז לאומנות הממוקם בבית עם חלונות גבוהים המשקיפים על דרך יפו והרכבת הקלה. האוצרת אביטל נאור וכסלר מספרת על התערוכה הקבוצתית המוצגת בביתא – " אריה וחתולה". בתערוכה נראים מיצגים שונים ופסלים של חתולים הנושאים דיוקנאות של כמה חברי כנסת, וארגז חול עם עצמות חתול גדולות שהמבקרים יכולים לשחק בהן.

במבט ראשון נראה שזו תערוכה על חתולים, אבל לא כך הדבר,
אומרת אביטל לקבוצה. "התערוכה עוסקת בירושלים. האריה הוא הסמל של ירושלים, הוא חזק, גדול, מלכותי ורב עוצמה. אבל החתולים שגרים ברחובות ירושלים מייצגים את חיי היומיום כאן. האזרחים הם כמו חתולים".

לאחר הביקור בביתא, הסיור ממשיך לאורך דרך יפו, וג'נה מצביעה על ציור גרפיטי של אומן הרחוב סולומון סוזה, שציוריו הססגוניים מעטרים את תריסי הבסטות בשוק מחנה יהודה. הסיור עובר גם דרך תערוכת חוצות בשם "קופסה שחורה", המציגה עבודות מתחלפות בלוחות גדולים ליד תחנת הדוידקה של הרכבת הקלה.

התחנה האחרונה בסיור של ג'נה נמצאת באחוזת אבן מהמאה ה-19 המתהדרת בגנים מטופחים. קשה לנחש שבמבנה העתיק הזה ישנן גלריות לאומנות מודרנית. זהו בית האומנים הידוע. ג'נה מספרת כי המקום שימש בעבר כמוזיאון של האקדמיה לאומנות בצלאל, שהתמקד בעיקר באומנות יהודית מסורתית. אולם כאשר פריטי האומנות של בצלאל הועברו למוזיאון ישראל, המקום הפך למשרדים הראשיים של אגודת אומני ירושלים, והוא כולל שלוש גלריות המציגות את מיטב היצירות של אומנים צעירים ותערוכות רטרוספקטיבה של אומנים בוגרים. 

"יש הרבה מקומות חבויים כאלה ברחבי העיר", אומרת ג'נה, "ולמרות שהדגש הוא על אומנות עכשווית, אי אפשר להימלט מההיסטוריה. היא חיה ונושמת".

למידע נוסף על סיורי אומנות בירושלים, בקרו ב- https://caij.co/

מאחורי חומות בית הנסן

May 23rd, 2017קטגוריה: עסקים
כאשר רות וכסלר החלה לעבוד כאחות בבית החולים על שם הנסן בירושלים בשנת 1983, הוא היה מקום שרבים חששו ממנו. המתחם, השוכן מאחורי חומת אבן במרחק הליכה קצר ממלון ענבל, היה בעבר בית חולים למצורעים.

רות התחילה לעבוד בבית החולים לאחר שכבר מצאו סופסוף טיפול אנטיביוטי יעיל נגד הצרעת, שנקראה גם מחלת הנסן, על שם המדען הנורבגי גרהארד ארמור הנסן שגילה את החיידק הגורם למחלה, הפוגעת בעיקר בעור, באף ובעיניים. אבל גם לאחר שנמצאה התרופה, כולם המשיכו לקרוא למקום "בית המצורעים", נזכרת רות.
ויש אנשים שעדיין פחדו להיכנס פנימה.
בית החולים פתח את שעריו בשנת 1887 ונסגר בשנת 2009, אולם כיום הוא נפתח מחדש ושינה את ייעודו. לפני מספר שנים הוא הפך לבית הנסן מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה. מבני האבן ששימשו בעבר כבית חולים, הפכו לגלריות לאומנות, למתחמי עבודה ולבית קפה. הגנים שבהם חולי הצרעת גידלו פירות וירקות חזרו לפרוח והם שופעי פרחים ססגוניים וירק. המתחם הפך לאחד המקומות הציבוריים האופנתיים ביותר שבו מתקיימים אירועי תרבות, ובכלל זה שבוע העיצוב ירושלים השביעי במספר, הנערך מדי שנה.

המהפך המוצלח שעבר המבנה, קרם עור וגידים בעיקר הודות לאהבתה של רות למקום.

כאשר בית החולים נסגר, ארגנה רות תערוכה היסטורית על המקום בנוכחות ראש העיר ניר ברקת.  בעקבות התערוכה, קיבלה העירייה את ההחלטה לשמר את המקום - שעוצב במקור על ידי האדריכל הגרמני והארכאולוג, קונרד שיק, ששימש כאדריכל הראשון של ירושלים - ולפתוח אותו כמתחם תרבות ציבורי, מסבירה שירה שיינפלד, שעובדת ברן וולף תכנון אורבני וניהול פרויקטים, החברה המנהלת את בית הנסן. "אחרת הוא היה הופך, ככל הנראה, לבית דירות יוקרה או למלון בוטיק" אומרת שירה.
הוא הפך למה שהוא כיום בזכות התערוכה של רות.
זהו הישג אדיר, ששמונה דונמים של קרקע והבניינים שבו הפכו למקום כה תוסס, אבל לרות עדיין חשוב לספר לאנשים על תפקידו ההיסטורי של המקום בטיפול בצרעת ובמאבק בסטיגמה שעימה המחלה עדיין מזוהה. רות עורכת סיורים פרטיים במקום, שבו מספר חדרי בית חולים שומרו כמוזיאון. אחד הדברים הראשונים שהיא מדגישה בסיור הוא שהמקום "מעולם לא היה מוסד סגור". המטופלים היו יכולים לבוא וללכת כרצונם, ואנשים היו יכולים לבוא ולבקר. בניגוד לחששות התרבותייים שיש לאנשים רבים, בתקופת התנ"ך הצרעת הייתה "מחלה לא כל כך מידבקת", מסבירה רות. לדבריה, רק כ-5% מהאוכלוסייה יכלו להידבק, מפני שמערכת החיסון יכלה ברוב המקרים להילחם במחלה. מאז שנות הארבעים, הצרעת מטופלת באנטיביוטיקה.

"יש טיפולים טובים ורוב החולים יכולים לנהל חיים רגילים", אומרת רות, ומוסיפה שגם בשנות הארבעים, חלק ממטופלי בית החולים ע"ש הנסן היו מסוגלים ללכת הביתה, אולם רבים מהם גרו כאן, מפני שבני משפחותיהם דחו אותם בשל הסטיגמה החברתית והחשש להידבק במחלה.
התמונות בשחור לבן התלויות במוזיאון מציגות את הקהילה שהתפתחה במקום פסטורלי זה. ניתן לראות תמונות של מטופלים העובדים בגנים ולומדים לתפור.
נוצרים, מוסלמים ויהודים חיו כאן יחד,
אומרת רות. לדבריה, זהו חלק מההיסטוריה של בית החולים שהיא אינה רוצה שישכחו ולכן היא עורכת סיורים. אנשים מחוץ לירושלים שמגיעים לכאן לאירועי תרבות כלל אינם יודעים למה שימש המקום בעבר. "ואני מרגישה שזהו סיפור אנושי ותרבותי מיוחד מאוד, המקום היה בית לכל מי שהגיע לכאן".
שלח